זיהוי סימני הניקוד ושמותיהם. הילד רואה הברה מנוקדת — בָּ, מִ, לֵ — ובוחר את שם הסימן מתוך ארבע אפשרויות. זה החוליה שבין "מכיר אותיות" ל"קורא": בעברית האות לבדה לא אומרת איך להגות אותה, והניקוד הוא מה שהופך אותיות להברות.
אמרו את ההברה בקול והדגישו את התנועה: "בָּ — שומעים אָ". שאלו איזה סימן עושה אָ. שמות הניקוד מוזרים לילדים (קָמַץ, חִירִיק) — זה בסדר להתחיל מהצליל ורק אחר כך מהשם. שימו לב לצורה: קמץ הוא "T קטן", פתח הוא קו, חיריק הוא נקודה אחת.
קמץ ופתח נשמעים זהים בעברית של היום, ולכן ההבחנה ביניהם היא חזותית בלבד — ילדים מתבלבלים, ובצדק. אותו דבר עם צירה וסגול. אל תדרשו הסבר לצליל; הראו את ההבדל בצורה. חולם וקובוץ/שורוק דווקא נשמעים שונה (אוֹ מול אוּ) ונלמדים מהר.
אחרי שהסימנים מוכרים — דף "ניקוד בהברות" באפליקציה, ואז המשחק "ניקוד במילים" שמציג מילה שלמה. הדפים ברמה 2–3 כאן כבר מערבבים סימנים דומים.