זיהוי חזותי של אות אחת בתוך שדה של אותיות אחרות. זה השלב הראשון של הקריאה: לפני שילד יודע איך האות נשמעת, הוא צריך להכיר את הצורה שלה מספיק טוב כדי למצוא אותה גם כשהיא מוקפת באותיות דומות. שמונה מופעים בטבלה של שישים — מספיק כדי שהחיפוש ידרוש סריקה אמיתית, לא ניחוש.
אמרו את שם האות ואת הצליל שלה לפני שמתחילים, ובקשו מהילד לצייר אותה באוויר. סרקו יחד שורה-שורה מימין לשמאל — זה גם כיוון הקריאה בעברית, וזה הרגל ששווה לבנות כבר עכשיו. כשמוצאים אות, אומרים את השם שלה בקול. אחרי שסימנתם את כל השמונה, ספרו אותן יחד.
בלבול בין אותיות דומות בצורה — ב׳ ו-כ׳, ד׳ ו-ר׳, ו׳ ו-ז׳, ח׳ ו-ת׳ — הוא הטעות הצפויה, וזו בדיוק הסיבה שהטבלה מכילה אותן. אל תמחקו: הקיפו יחד את האות ה"מתחזה" בצבע אחר ודברו על ההבדל. ילדים שמדלגים על שורות עוזרים לעצמם עם אצבע או סרגל.
אחרי שהאות מוכרת — דף הצליל הפותח באותה אות, ואז כתיבה בעקיבה. המשחק "אותיות עברית" באפליקציה עושה את אותו הדבר עם שמע: הילד שומע את האות ובוחר אותה.